המאבק הבלתי פוסק על עצם הקיום לימד את היהודים להחזיק מעמד, לחפש מחדש דרכי קיום, לא להרים ידיים. ומה שחשוב לא פחות: תנאי החיים והמסורת לימדו אותם שלא לקבל דוֹגמוֹת בצורה עיוורת, אלא להקשות קושיות, להביע ספקות, למצוא הסבר אישי, אף כי דווקא אינדיווידואליות זו הביאה לעוינות ומאבקים פנימיים רבים. נכון, גם בין היהודים תמיד נמצאו חסידים שוטים של איזה משיח שקר, אם יהיה זה שבתאי צבי או יוסיף סטלין. וגם כיום, ובעיקר בישראל, יש חסידים ומעריצים כנועים של איזה רב מחולל ניסים, שפסיקתו קודש, אבל הספקנים עדיין לא פסו מן העולם.
זו בשבילי הירושה המשפחתית הגדולה מכולן: לא לתת לאף אחד לחשוב במקומי, להכתיב לי השקפות. אין כמו תחושת החירות לחשוב על-פי דרכי.
לא רק קפקא והגולם, מאת רות בונדי ז"ל, עמוד 15